נכתב לראשונה בתאריך: 28.6.2019

לא רבים יודעים כי בישראל פועלות למעשה שלוש מערכות בריאות במקביל. בין מערכות אלו מתקיימים יחסי גומלין יחודיים שתוצאתם היא מערכת הבריאות כפי שאנו מכירים.

המערכת הראשונה היא המערכת הציבורית. למערכת זו מתקבלים מתוקף האזרחות במדינה ואין צורך למלא הצהרת בריאות כדי להתקבל אליה. זה אולי נשמע מצחיק, כי אנו רגילים לראות בריאות בסיסית כערך יסודי של האדם והאזרח במדינה מתוקנת. ואולם, אין זה מובן כלל וכלל, שכן לא בכל מדינה קיים חוק בריאות אוניברסלי ולכן זכאות לשירותי בריאות לא מהווה בהכרח זכות בסיסית.

המערכת השנייה היא מערכת השב”ן, ראשי תיבות של: שירותי בריאות נוספים. גם מערכת זו מקבלת אליה כל אדם ללא קשר למצבו הבריאותי. הדבר היפה הוא, שמדובר בביטוח בריאות פרטי לחלוטין שניתן להצטרף אליו בכל שלב וניתן לבחור גם את קופת החולים וגם את רובד הכיסוי.

המערכת השלישית היא מערכת הביטוח הפרטי המסחרי, המנוהל דרך חברות הביטוח. מערכת זו שונה משתי המערכות הראשונות קודם כל בכך שההצטרפות אליה מותנית בחתימה על הצהרת בריאות. הבדל זה מהווה חסם משמעותי עבור מבוטחים רבים. כל מבוטח שמצב בריאותו אינו תקין לחלוטין עלול, במקרה הטוב לשלם יותר (תוספת חיתום), במקרה הפחות טוב להיות מכוסה פחות (החרגות) ובמקרה הגרוע להידחות מקבלה לביטוח (דחיה). מכיוון שאף אדם לא יודע מה יהיה מצב בריאותו העתידי, קיימת חשיבות גדולה מאוד במועד ההצטרפות לביטוח.

בתמונה שלפנינו ניתן לראות כי אחד ההבדלים המרכזיים בין מערכות הבריאות הפועלות בישראל קשור לדרך הקבלה אליהן. בעוד שהזכאות לשירות מהמערכת הציבורית הינה מיידית וללא הצהרת בריאות, במערכת הבריאות הפרטית קיים סינון לפי מצב בריאות המבוטח. חשוב להבין נקודה זו משום שיש כאן למעשה חסם כניסה לכל מי שסובל ממצב בריאותי ומעוניין להצטרף לביטוח פרטי. הצרכן הנבון צריך להיות עירני לכך ולהצטרף למערכת הפרטית כל עוד הוא בריא או אם יש לו הזדמנות לכניסה ללא הצהרת בריאות, כמו למשל דרך קולקטיב מטעם מקום העבודה.

לסיכום

בישראל פועלות למעשה במקביל ותוך אינטראקציה מתמדת 3 מערכות בריאות נפרדות. במובן מסוים המערכות מתחרות בין עצמן, ובמובן אחר עצם קיומה של תחרות זו מאפשרת את התחזקותה הכוללת של מערכת הבריאות.